פזמון ליקינטון
לאה גולדברג
מילים: לאה גולדברגלחן: רבקה גוילי
לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה
בַּפְּרָחִים אֲשֶׁר הֵנֵצּוּ בַּגִּנָּה,
בְּצִיצֵי הַיָּקִינְתּוֹן בְּגַנֵּנוּ הַקָּטֹן
לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה.
וְאוֹמֶרֶת הַלְּבָנָה לָעֲנָנִים
תְּנוּ טִפָּה וְעוֹד טִפֹּנֶת לַגַּנִּים
שֶׁיִּפְרַח הַיָּקִינְתּוֹן בְּגַנֵּנוּ הַקָּטֹן
כָּךְ אוֹמֶרֶת הַלְּבָנָה לָעֲנָנִים.
בָּא הַגֶּשֶׁם וְצִלְצֵל בְּחַלּוֹנִי
שָׁר נִגּוּן עַלִּיז לַפֶּרַח בְּגַנִּי
וְעָנָה הַיָּקִינְתּוֹן בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן
לַמָּטָר אֲשֶׁר צִלְצֵל בְּחַלּוֹנִי.
וּמָחָר נֵצֵא כֻּלָּנוּ אֶל הַגַּן
וְנִרְאֶה שָׁם אֶת הַפֶּרַח הַלָּבָן,
וְלִכְבוֹד הַיָּקִינְתּוֹן בְּנִי יָשִׁיר אֶת הַפִּזְמוֹן
וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד תִּהְיֶה בַּגַּן.
לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה
בַּפְּרָחִים אֲשֶׁר הֵנֵצּוּ בַּגִּנָּה,
בְּצִיצֵי הַיָּקִינְתּוֹן בְּגַנֵּנוּ הַקָּטֹן
לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה.
וְאוֹמֶרֶת הַלְּבָנָה לָעֲנָנִים
תְּנוּ טִפָּה וְעוֹד טִפֹּנֶת לַגַּנִּים
שֶׁיִּפְרַח הַיָּקִינְתּוֹן בְּגַנֵּנוּ הַקָּטֹן
כָּךְ אוֹמֶרֶת הַלְּבָנָה לָעֲנָנִים.
בָּא הַגֶּשֶׁם וְצִלְצֵל בְּחַלּוֹנִי
שָׁר נִגּוּן עַלִּיז לַפֶּרַח בְּגַנִּי
וְעָנָה הַיָּקִינְתּוֹן בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן
לַמָּטָר אֲשֶׁר צִלְצֵל בְּחַלּוֹנִי.
וּמָחָר נֵצֵא כֻּלָּנוּ אֶל הַגַּן
וְנִרְאֶה שָׁם אֶת הַפֶּרַח הַלָּבָן,
וְלִכְבוֹד הַיָּקִינְתּוֹן בְּנִי יָשִׁיר אֶת הַפִּזְמוֹן
וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד תִּהְיֶה בַּגַּן.