לא מאוחר
גבי מור
מילים ולחן: גבי מור
השמש שקעה בגלישה איטית והאור חזר אל האופק, בחושך הכל ניראה לי אותו דבר
חזרתי אחורה אל תוך העיר כדי למצוא איזה דופק, הרחובות אחרים פה וכלום לא ניראה לי מוכר
צעדתי שעות בדרך אובדת רועדת מתחת רגלי, השקט רחש בצללים ארוכים, הלילה חילחל וחפר
"אני מיותר פה" צעקתי בלי קול כשהגעתי לשער מואר. על השלט מעל נכתב "לא מאוחר"
לא מאוחר, הבט בעצים הם עדיין צומחים לשמיים
לא מאוחר, תראה, אתה תהיה פה מחר
נכנסתי נמלט מאימת השעות הריקות מתות של הלילה, הפחד רעד מאחור הרעם נשבר
עיניים טובות של אנשי מסעות ודרכים המתינו בפתח, "הכנס" הוא אמר לי, "כאן אף אחד לא זר"
בחדר בפנים המון אנשים וענן של עשן מפוזר. היא ישבה לבדה בפינה הרחוקה, המבט בעיניה זהר
והאור המושלם שליטף את פניה היפנט את כולי ואמר: "הפסק להביט לאחור לא מאוחר"
לא מאוחר, הנח לפחדים שחוצים את כולנו לשניים
לא מאוחר תראה אתה תהיה פה מחר
שעות אחרי בקבוקים ריקים וסודות מילאו את החדר, ואמפריית הפחד שבה אל העפר
"מדוע בעצם הגעת לכאן, מדוע יצאת לדרך ?" בשקט עניתי אליה "אני לבד"
"זה כמה חורפים התריסים מוגפים והאש שבפנים לא בוערת, ולמדתי לחיות בדרכים אחרות התרגלתי לחיות כך בערך.
זה עדיין לא קל ואני מבולבל איך ראיתי הכל כה אחרת. מי יודע אם לי בכלל לא מאוחר."
לא מאוחר, הבט מסביב, כולם כאן לבד בינתיים
לא מאוחר תראה אתה תהיה פה מחר
על החול הלבן של חוף הלבד, לרחש גלים התעוררתי, אם חלמתי חלום כניראה לא אדע לעולם
התרוממתי כדי להביט סביב וגבי אל הדרך בה באתי ועיני העירות מתמיד מביטות לאי שם
ונסעתי הרבה וטיפסתי עד קצה ההרים וצללתי לעמק, ורקדתי מטורף בין המון אנשים ונכנעתי בחושך לשקט
ועזבתי את כל הדברים הטובים וחזרתי להמשיך וללכת, ואולי עוד הכל יסתדר בסופו של דבר
השמש שקעה בגלישה איטית והאור חזר אל האופק, בחושך הכל ניראה לי אותו דבר
חזרתי אחורה אל תוך העיר כדי למצוא איזה דופק, הרחובות אחרים פה וכלום לא ניראה לי מוכר
צעדתי שעות בדרך אובדת רועדת מתחת רגלי, השקט רחש בצללים ארוכים, הלילה חילחל וחפר
"אני מיותר פה" צעקתי בלי קול כשהגעתי לשער מואר. על השלט מעל נכתב "לא מאוחר"
לא מאוחר, הבט בעצים הם עדיין צומחים לשמיים
לא מאוחר, תראה, אתה תהיה פה מחר
נכנסתי נמלט מאימת השעות הריקות מתות של הלילה, הפחד רעד מאחור הרעם נשבר
עיניים טובות של אנשי מסעות ודרכים המתינו בפתח, "הכנס" הוא אמר לי, "כאן אף אחד לא זר"
בחדר בפנים המון אנשים וענן של עשן מפוזר. היא ישבה לבדה בפינה הרחוקה, המבט בעיניה זהר
והאור המושלם שליטף את פניה היפנט את כולי ואמר: "הפסק להביט לאחור לא מאוחר"
לא מאוחר, הנח לפחדים שחוצים את כולנו לשניים
לא מאוחר תראה אתה תהיה פה מחר
שעות אחרי בקבוקים ריקים וסודות מילאו את החדר, ואמפריית הפחד שבה אל העפר
"מדוע בעצם הגעת לכאן, מדוע יצאת לדרך ?" בשקט עניתי אליה "אני לבד"
"זה כמה חורפים התריסים מוגפים והאש שבפנים לא בוערת, ולמדתי לחיות בדרכים אחרות התרגלתי לחיות כך בערך.
זה עדיין לא קל ואני מבולבל איך ראיתי הכל כה אחרת. מי יודע אם לי בכלל לא מאוחר."
לא מאוחר, הבט מסביב, כולם כאן לבד בינתיים
לא מאוחר תראה אתה תהיה פה מחר
על החול הלבן של חוף הלבד, לרחש גלים התעוררתי, אם חלמתי חלום כניראה לא אדע לעולם
התרוממתי כדי להביט סביב וגבי אל הדרך בה באתי ועיני העירות מתמיד מביטות לאי שם
ונסעתי הרבה וטיפסתי עד קצה ההרים וצללתי לעמק, ורקדתי מטורף בין המון אנשים ונכנעתי בחושך לשקט
ועזבתי את כל הדברים הטובים וחזרתי להמשיך וללכת, ואולי עוד הכל יסתדר בסופו של דבר